ספר ראשון, פרק שני + שלישי. האם ואיך צריך להמשיך לקרוא את הספר?

אתחיל מזה שאין לי ניסיון בכתיבה על טקסטים פילוסופיים, ואשמח לכל ביקורת בונה בתקווה שהפוסטים יהיו יותר מוצלחים בעתיד.

סיימנו את הפרק האחרון בטענות שלמחשבות ולפעולות יש מבנה תכליתי היררכי, וככל שהמקום בהיררכיה גבוה יותר כך החשיבות רבה יותר. אבל לא היה ברור האם יש לתפיסת אריסטו מערכות היררכיות רבות ומקבילות שאינן קשורות זו בזו וכל אחת מסתיימת בפעילות שהיא תכלית לעצמה, או שיש תכלית אחת סופית שכל המערכות מתנקזות אליה. אפשרות נוספת שלא התייחסנו אליה היא שאין תכלית סופית ולמעשה כל מערכת היא שרשרת אינסופית של תכליות. 

 
כעת אריסטו טוען בפרק השני ש-
1. במקרה האחרון (שרשרת אינסופית של תכליות) אנחנו למעשה שוללים כל ערך מהקיום האנושי.
2. אם השרשרת אכן מסתיימת במשהו שהוא תכלית לעצמו, אזי המשהו הזה הוא הטוב העליון, והידע עליו יהיה רב ערך. 
3. ראשית כל יש לקבוע מהו אותו טוב עליון, ואיזה מדע/מקצוע יקנה ידע עליו. 
4. המדע שיקנה ידע על הטוב העליון הוא המדע המדיני, כי
4.1 הוא חולש על שאר המדעים העוסקים בעניני האדם והחברה (הכוונה היא אני מניח לעיסוק פילוסופי במדינה על פי מסורת אפלטון).
4.2 יותר חשוב/מושלם/טוב להגשים את הטוב במדינה מאשר עבור אדם בודד.
ובפרק השלישי -
5. מדע יהיה מדויק עד כמה שהנושא שלו מאפשר, אין לדרוש דיוק, הוכחות חותכות ואמיתות מוחלטות ממדע שעוסק בנושא מורכב כמו הקיום האנושי. 
6. לא כל אחד יכול ללמוד את המדע הזה יוכל ללמוד אותו רק מי ש -
6.1 קיבל חינוך נרחב בכל המדעים האחרים
6.2 יש לו ניסיון עשיר בחיים.
6.3 הגיע לדרגת פיתוח מסוימת של האופי/אישיות. (ויכול למשול בתשוקותיו בעזרת התבונה במקום שתשוקותיו ימשלו בתבונה).
7. מטרת כל החקירה אינה ידע תאורטי, אלא פעולות/מעשים. 
 
יותר קשה לי עם הצורה בה הדברים מוצגים בפרק השני, מהדברים של אריסטו משתמע שיש שרשרת אחת המובילה לטוב העליון ולא מספר מערכות מקבילות של תכליות וגם לא ברור איפה המקום של האנרגיאה שעמיחי הזכיר, כך שאפשר אולי להתייחס לכל החלק הזה כלהצגה ראשונית ומעט שטחית ממבט על של הבעיה. תפיסה נוספת של אריסטו שאולי כדאי לדון בה, הוא שחקר הטוב נעשה במסגרת המדע המדיני, וזה לא כל כך אינטואיטיבי לבן התרבות המערבית של שלהי המאה ה20 שחווה את פריחת הפסיכולוגיה הטיפולית והדגש החזק שהיא שמה על התעסקות יותר אישית בטוב אישי. (גם במקרה שלי אני נוטה עם השנים להצטמצם ולהתרכז יותר בי ובסביבה הקרובה לי, מתוך תפיסה שכדאי קודם להגשים את הטוב בעצמי/בסביבה הקרובה, ורק ואחר כך לצאת לשנות את העולם).
גם המדינה של אריסטו שונה מהמדינה שלנו, ולא ברור איפה כדאי למקום אותה על הסקאלה שבין קהילה שיתופית לבין מדינה מודרנית כדי להפוך את הדברים ליותר רלוונטיים לנו בלי לחטוא יותר מדי לאיך שאריסטו תפס אותם.

הפרק השלישי הוא נפלא בעיני, הוא מעלה אצלי קודם כל את השאלה, האם אני מתאים לשמיעת הרצאות באתיקה?
באספקט החינוכי, אני מניח שאריסטו התכוון לחינוך היווני/אתונאי בימיו, ואותו בהחלט לא קיבלתי, החינוך שכן קיבלתי היה כל כך גרוע שאני לא בטוח אם כדאי לקרוא לו חינוך, שיפרתי אותו קצת מפה ומשם באופן עצמאי בלי יותר מדי הכוונה, אבל ברור שזה לא תחליף לחינוך מסודר ומקיף.
נשאלת גם השאלה בהנחה שהאתיקה של אריסטו מניחה חינוך יווני וחיים בעיר מדינה יוונית, עד כמה אדם מודרני בכלל יכול להבין אותה ולהפיק ממנה תועלת? (כי גם אם הוא חקר שנים את התרבות היוונית הוא לא גדל אותה וחי אותה וזה עושה הבדל).
אני גם לא בטוח שאני יכול להגיד שיש לי ניסיון עשיר בחיים. נשאלת גם כאן השאלה אם אפשר לאפיין בקווים כלליים אך ברורים יותר מהו ניסיון החיים הנדרש?
גם באספקט השלישי (יכולת לפעול בשיקול דעת בלי להכנע לתשוקות) אני לא חושב שהגעתי להשגים משמעותיים, למעשה לעיתים לא לגמרי ברור לי מה זה בכלל יישוב דעת, ונראה לי שאפשר לדבר על יישוב דעת בהקשר של כניעה לדחף רגעי שבדרך כלל ברור לך שעדיף לא להכנע לו (ובתחום הזה אני מאוד משתפר עם השנים, אבל עדיין נכנע לפעמים). או בהקשר יותר רחב, שבו לדעתי ההבדל הוא באופן כללי, בין המקרה שבו תשוקה אחת מרכזית מצליחה להכניע את שאר התשוקות (וגם את התבונה שתמיד שולטת יותר באמצעים וברציונליזציה מבתשוקה עצמה) והמקרה שבו מספר תשוקות מתחרות מושכות את האדם (והתבונה) פעם לכאן ופעם לשם בלי כוון ברור (וזה אולי יתאים יותר לתאור המצב שלי, כי חלקים די נרחבים בתפיסת העולם שלי משתנים בעקבות שינויים רגשיים).

לבסוף נראה לי שכדאי לדון בהצהרה של אריסטו שמטרת הקריאה היא מעשה ולא ידע תאורטי. כמו שעמיחי העיר בתגובה צריך ליישב את זה עם העובדה שהיא מכוונת למי שהוא כבר מראש בעל המידה הטובה. באיזה מובן הוא יכול להפיק ממנה תועלת? (וגם לשאול מה יעשה מי שכבר יודע מראש שהוא לא בעל המידה הטובה ושאריסטו אומר לו שאין טעם שיקרא את הדברים שלו בכלל, האם הוא צריך להמשיך לקרוא או לנסות לעבוד על החינוך הכללי/יישוב הדעת/צבירות ניסיון בחיים ורק אז לחזור לקרוא? ואם הוא בוחר לקרוא בכל זאת איזה ערך הוא יכול להפיק מהקריאה?) במידה שהתשובה לשאלה הלפני האחרונה חיובית, עולה השאלה האם כדאי לנסות לקרוא יותר בהקשר המעשי/יישומי ופחות תאורטי? (למשל לדון על הדברים בהקשר לחיים ולראות איך אפשר להתקרב יותר לעשית הטוב והפיכה לטוב בעקבותם, שזה אולי ירגיש קצת כמו לקרוא את אריסטו יותר כספר ניו אייג’ ופחות כספר פילוסופי תאורטי, וגם הבלוג ירגיש יותר כמו קבוצת תמיכה לחיים טובים, ופחות כמו קבוצת דיון פילוסופית)

 

Hello world!

Welcome to WordPress.com. After you read this, you should delete and write your own post, with a new title above. Or hit Add New on the left (of the admin dashboard) to start a fresh post.

Here are some suggestions for your first post.

  1. You can find new ideas for what to blog about by reading the Daily Post.
  2. Add PressThis to your browser. It creates a new blog post for you about any interesting  page you read on the web.
  3. Make some changes to this page, and then hit preview on the right. You can always preview any post or edit it before you share it to the world.
Follow

Get every new post delivered to your Inbox.